עשר הגלויות שגלתה ליובאוויטש, ‘בית־המקדש’ ו’קודש הקדשים’ בליובאוויטש, ה’ירידה צורך עליה’ והשיטה שלא להסתגר בדל”ת אמות • פנינים מהרבי על ליובאוויטש
הרב שבתי ויינטראוב, שבועון כפר חב”ד
עשר גלויות גלתה ליובאוויטש
“עשר גלויות גלתה ליובאוויטש, מליובאוויטש לרוסטוב, מרוסטוב לפטרבורג, ומפטרבורג גלתה מחוץ למדינה ההיא, ללטביה ואח”כ לפולין, ועד לגלות אמריקה, ובאמריקה גופא בכמה מקומות, עד להמקום הקבוע ד”בית רבינו”, בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים האחרונות דכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבה, באופן ד”מעלין בקודש”, “מוסיף והולך”, עד ביאת גואל צדק”.
“השכינה, נשיא הדור ובני ישראל בגלות אמריקה”
“בנוגע להגלות דכללות דבני ישראל – שבדורנו זה נמצאים רוב מנין ורוב בנין דבני ישראל בגלות אמריקה, ויש לומר, שזהו אחד הטעמים לכך שגם נשיא הדור ש”הנשיא הוא הכל” חי ונמצא עשר שנים בגלות אמריקה, ומשם עסק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל שאר הארצות אשר באו שם בני ישראל, על ידי תלמידיו ושלוחיו בכל קצוי תבל. “וכיון ש”בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהן”, הרי, בגלות זה האחרון שרוב מנין ורוב בנין דבני ישראל ביחד עם נשיא הדור נמצאו בגלות אמריקה, גלתה גם השכינה לגלות אמריקה.”
(מתוך קונטרס “בית רבינו שבבבל” תשנ”ב)
ייסוד תומכי תמימים בצרפת על דרך כבליובאוויטש
בשבת פרשת וישלח תשנ”ב הרבי דיבר בארוכה על המהפכה בצרפת והקמת ישיבות שם והרבי דיבר שזה “על דרך כבליובאוויטש”.
(הוספה בכתב ידו של הרבי בשיחה המוגהת)
“מהחידושים של “בית יוסף” שבדורנו, כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ששמו הראשון יוסף, לגבי הדורות שלפני זה עד לדורו של רבינו הזקן – שעל ידו נעשה הפצת המעיינות חוצה בכל קצוי תבל ממש, עד לחוצה שאין חוצה ממנו, כמדינת צרפת, אשר, בזמנו של רבינו הזקן לא היה גילוי בקביעות כל כך הפצת תורת החסידות במדינת צרפת, להיותה תחתון למטה, ודווקא בדורנו זה, על ידי “בית יוסף”, נעשה גילוי והפצת המעיינות גם במדינת צרפת, ביסוד שם ישיבת “תומכי תמימים” על דרך כבליובאוויטש, ולכן, הגיע בפועל הזמן ש”ירשו את ערי הנגב”, “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו”.
“העתקנו לכאן את ליובאוויטש”
בכתבה שכתב הרב שלמה גורן ז”ל על הרבי הוא מתאר את היחידויות אצל הרבי וארבע התשובות שנתן לו הרבי מדוע אינו עולה לארץ הקודש תוך ביטוי נדיר של הרבי “אנו העתקנו לכאן את ליובאוויטש”.
וכך מתאר הרב גורן את היחידות: “ארבע פעמים בארבע שנים – בזו אחר זו – נועדתי עם האדמו”ר הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ”ל וכל פעם ביליתי במחיצתו יותר מארבע שעות. בכל ארבעת ביקוריי אצלו, ששוחחנו בהם על חללו של עולם התורה ועל מדינת ישראל, סיימתי תמיד את שיחתנו בשאלה שלא נתנה לי מנוח: למה אין האדמו”ר מבקר בארץ, שיש לו בה רבבות חסידים הצמאים למוצא פיו? ובכל שיחה במשך ארבע השנים נתן טעם אחר לאי־בואו לארץ. בפעם הראשונה ענה לי שאינו מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מליובאוויטש, והוא מבטיח לי שאם יחליט לצאת מחצרו בליובאוויטש המקום הראשון שייסע אליו יהיה ארץ ישראל.
“תשובה זו הפליאה אותי מאוד ושאלתי מה פירושם של דברים. והרי הוא מתגורר בניו יורק, באיסטרן פארקווי 770, ולא בליובאוויטש אשר ברוסיה. ענה על כך: אנו העתקנו לכאן את ליובאוויטש, ואין אנו מתגוררים כלל בניו יורק. חזרתי ושאלתי אותו: הרי כבודו נוהג להשתטח בכל יום שישי על קברו של חותנו, האדמו”ר הקודם? על זה ענה שאנשי חב”ד יצרו מעין פרוזדור של ליובאוויטש מבית המדרש עד לציון קברו של האדמו”ר השישי חותנו זצ”ל.”
קדושת בית המקדש אצל נשיא דורנו
“ויש להוסיף, שעניין זה מודגש עוד יותר – כאשר עושים גם היום מעין ודוגמת הענין דעליה לרגל: בנוגע לתוכן הענין דעליה לרגל בעבודה הרוחנית בנפש האדם – מבואר בלקוטי תורה שמשחרב בית המקדש, הגם שאין אנו יכולים להשתחוות על כל פנים נתפשטה קדושת הארה זו אפס קצהו במקדש מעט, ״בית הכנסת ובית המדרש״, ועל אחת כמה וכמה – בית הכנסת ובית המדרש מיוחדים, ועל דרך – של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו. ואכן “עושים גם היום” – שכמה וכמה עשיריות ומאות מישראל מטלטלים את עצמם (“טלטולי דגברא” וגם “טלטולי דאיתתא”) מביתם ומקומם כדי לשהות במשך מועדי חודש תשרי בד’ אמותיו של נשיא דורנו, מעין ודוגמת וזכר לעניין דעלייה לרגל בזמן שבית־המקדש היה קיים.
להעיר מ”התמים” חלק ב’ עמ’ קכו:
“מיום שחרב בית־המקדש וקודש הקדשים עד אשר ירחם השם יתברך וישלח לנו גואל צדק… ויבנה לנו את ירושלים ובית המקדש עם הקודש הקודשים הנה ליובאוויטש הוא ירושלים שלנו, והבית הכנסת אשר כ”ק אדמו”ר מתפלל בו הוא בית־המקדש שלנו וכו'”.
(ו’ מרחשון תשמ”ז)
יום בואם לליובאוויטש
“כמה וכמה חסידים חישבו יום בואם לליובאוויטש ליום הולדת שלהם. מורי הרשב”ץ בא בפעם הראשונה לליובאוויטש אור ליום שישי פרשת משפטים שנת תר”ח, ובכל שנה ושנה היה ער כל אותו הלילה, ומכוון להניח תפילין בה בשעה אשר נכנס להצמח־צדק”.
“השם ליובאוויטש – שיטה שלימה בחיים”
במכתב נדיר בתוכנו שנכתב בט”ז שבט תשי”ב “למתפללי בית הכנסת אנשי ליובאוויטש בבוסטון” מסביר הרבי באריכות מדהימה את גודל מעלת ליובאוויטש והקשר של חב”ד עם השם ליובאוויטש. המכתב נכתב במקורו בשפת האידיש ומובא כאן תרגומו בעברית.
“כאחד מבתי הכנסת הותיקים ביותר במדינה ובפרט בבוסטון, הנושא את שם ליובאוויטש, מיותר להדגיש את הזכות הגדולה לשאת שם זה, שם העיר ליובאוויטש, ממנה התפשט ביתר שאת וביתר עוז ענין לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות מאז ימי אדמו”ר הצמח צדק ואילך שהשם ליובאוויטש עצמו מזכיר שיטה שלימה בחיים.
“ליובאוויטש – שלשת אהבות שלא ניתנות לחלוקה”
בהמשך המכתב כותב הרבי: “וכפי שכ”ק מו”ח אדמו”ר סיפר, אשר השם ליובאוויטש (עיירה קטנה בליטא) שמשמעותו בשפה הרוסית אהבה, ניתן בשעתו בשל כך שאחד ממייסדי העיירה, מהצדיקים הנסתרים, הצטיין באהבתו לאנשים בכלל ולכל הנבראים שהשם יתברך ברא.
“ומה שחסידי חב”ד קשורים בשם ליובאוויטש אין זו מקריות, וכפי שכ”ק מו”ח אדמו”ר אמר בשם הבעל שם טוב הקדוש שכל דבר בעולם הוא בהשגחה פרטית, וכך גם בנידון זה, המורה על הקשר העמוק של חסידות עם שלושת האהבות אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל שאינן ניתנות לחלוקה, וצריכות להיות נלוות לחיי היום יום של כל יהודי”.
“עניינה של ליובאוויטש לא להסתגר בד’ אמות שלו”
“אודות האווירה ששרתה בליובאוויטש אפילו אצל אנשים פשוטים מובן, שאין זה ענין השייך לנחלת העבר בלבד. ענינה של ליובאוויטש הוא – ש״משם אורה יוצאה לכל העולם״, ובלשון הידוע ״נרות להאיר״. כלומר, לא להסתגר בד’ אמות שלו, ועל כל פני י״ב מיל, ולומר ״אני את נפשי הצלתי״, אלא צריכים להאיר את כל העולם עד שפועלים את הגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו. ומזה מובן, שגם אופן ההנהגה בליובאוויטש נמשך ומתפשט בכל מקום ובכל זמן”.
(תורת מנחם ואתחנן תשמ”ה)
ירידה לצורך עליה
מקורו ושורשו של בעל הגאולה ב״ליובאוויטש״. ובכללות יותר בפלך מאהליב (או וויטעבסק). ובכללות עוד יותר במדינה ההיא, כידוע החביבות המיוחדת שרחש בעל הגאולה ליהודים שדרו במדינה ההיא. ואף על פי כן נסע וירד משם בגלות אחר גלות — ע״ד מארז״ל ״עשר גלויות גלתה שכינה״ מליובאוויטש לראסטוב וכו׳, עד ליציאה ממדינה ההיא, ועד לירידה הכי גדולה בבואו לחצי כדור התחתון. כאשר מצב היהדות לא היה בשלימות כו’, עד למצב דחוצה שאין חוצה ממנו.. אמנם, הכוונה הפנימית דכל עניני גלות וירידה היא צורך עליה. ונמצא, שעל ידי כל גלות וירידה כו׳ נתווסף יותר בגילוי והפצת המעיינות חוצה, בעילוי אחר עילוי, כבכל עניני קדושה שבהם ישנו הציווי ד״מעלין בקודש״ ועל אחת כמה וכמה אצל צדיק ונשיא בישראל.”
(ש”פ שלח תשמ”ו)
הפצת יהדות וחסידות חדורה באהבת ישראל
בשבת חזון תשמ”ו ביאר את הרבי את משמעות השם בית אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש בעקבות כינוס השלוחים שנערך ב־ 770 בכפר חב”ד והרבי מסביר בשיחה: ״ליובאוויטש״ על שם עניין האהבה )”ליובא״ בשפת המדינה ההיא(״ היינו, שהעבודה דהפצת התורה והחסידות חדורה באהבת ישראל ואחדות ישראל אשר, על ידי זה מבטלים את החורבן והגלות.”