באותו יום שבו נוסדה בעיירה ליובאוויטש ישיבת “תומכי־תמימים”, נוצרה תרופת־הפלא שעתידה לשמור על גחלת היהדות בשנות חושך ואימה, לחולל מהפכה רוחנית בדור שלאחר מכן, ולסלול את הדרך לביאת המשיח
אהרן דב הלפרין, שבועון כפר חב”ד
הגיליון הנוכחי מוקדש כולו לתאריך מלאות מאתיים שנה להשתקעות אדמו”רי חב”ד בעיירה ליובאוויטש. חומר עשיר ומגוון בנושא זה ילווה את הקורא מתחילת העיתון ועד סופו. אין ספק כי גולת הכותרת של העיירה ליובאוויטש, שהטביעה חותמה מאז ולתמיד, היא ייסודה של ישיבת־תומכי־תמימים, השבוע לפני מאה וטו”ב שנים.
יותר מכל אירוע אחר בהיסטוריה החב”דית, קשורה הקמתה ההיסטורית של “תומכי־תמימים” בליובאוויטש לפריצת־הדרך הגדולה של תנועת חב”ד, תורתה ואורחות חייה. הבשורה הגדולה ש”תומכי־תמימים” נשאה עמה עברה מדור לדור; היא נמסרה מחסיד לחסיד, מאב לבנו, מסב לנכד. היא התעצמה והפכה לאורח־חיים. דורות של חסידים, במדינות חופש כבמדינות מצוקה, בימים שלווים כבימי סער ואימה, ספגו ב”תומכי־ תמימים” ובאווירה המיוחדת שלה, כוחות רוחניים איתנים שאין דומה להם.
המזון הרוחני של “תומכי־תמימים” חישל דורות של חסידים בעבודת ה’ שלהם, והניע אותם לפעולה, לפריצה, להוספה בלימוד ובשליחות, להתגברות על כל מכשול, גדול כקטן. בעבודת ה’ הפרטית כמו בהפצת המעיינות והפצת היהדות שבדור האחרון, היוותה “תומכי־תמימים” אצל כל מי שלמד בה את נקודת־הזינוק של פעילות והתעוררות רוחנית שאין לה גבולות חיצוניים.
בראש וראשונה, גם מבחינת הזמן, ניכרה השפעתה במדינה שבה נוסדה. ההתעוררות הגדולה המקיפה היום את יהדות רוסיה – נולדה שם, ב”תומכי־תמימים” המיתולוגית, הראשונה והמרכזית. באותו יום שבו נוסדה בעיירה ליובאוויטש ישיבת “תומכי־תמימים”, נוצרה תרופת־ הפלא שעתידה לשמור על גחלת היהדות בשנות חושך ואימה. מכאן צמח הצבא הגדול של חסידים בעלי מסירות־נפש ששמרו על גחלתה של יהדות הדממה, גם בשעה שסופות־איתנים איימו לכבותה ולאבדה רח”ל. מכאן נשאב הכוח לפתוח ‘חדרים’ ותלמודי־תורה במחתרת בזמן השלטון הסטאליניסטי. כאן למדו החסידים, חייליה הנאמנים של יהדות רוסיה, את סוד הפצת המעיינות והפצת היהדות בכל תנאי ובכל מצב.
“תומכי־תמימים”, שהעמידה מתוכה דורות מפוארים של רבנים וחסידים לומדי תורה ועובדי ה’ במשמעות הפנימית והמזוככת ביותר – היתה גם בית־היוצר ללהט הגדול של “יפוצו מעיינותיך חוצה”. ומשהיה המוטו לסיסמת־חיים, נהפך בכוחה של “תומכי־תמימים” למנוף אדיר שהופך חיי אומה שלמה על פניה. בתי־ספר שנפתחים היום בגלוי ברוסיה, כהמשך ישיר למחתרת של עשרות שנים; ‘חדרים’ וישיבות, מקוואות ובתי־כנסת, בתי־מדרש המתמלאים בהמוני לומדים, מתפללים, חוזרים בתשובה; מחנות־קיץ והמוני ילדי ישראל הצובאים על שעריהם – כל ההתעוררות הגדולה והניסית הזו, לא מאליה באה. הכול מכוח אותה יצירה אלוקית של “תומכי־תמימים” בליובאוויטש, שהצמיחה חסידים בעלי מסירות־נפש; מתוך אותו ‘בית־אלוקים’ שממנו שואבים החסידים ואינם חדלים לשאוב את הכוח לחולל נפלאות.
אך עם כל נשגבותה, היתה מלחמת הגבורה ההרואית שניהלו תלמידי “תומכי תמימים” בשני הדורות הראשונים רק הקדמה למשימה העיקרית שלהם. כדברי הרבי, נשיא דורנו, בהתוועדות סעודת־משיח של שנת תשי”ד: “שני הדורות הקודמים של תומכי תמימים הכשירו את הקרקע לקראת דור זה”.
ויתרה מזו שמענו מפי הקודש בכ’ במרחשוון תש”מ, כי “הסיבה לכך שיסודה בפועל של תומכי תמימים היה ביום החתונה של הרבי הריי”צ, כי הרבי הרש”ב יסד את הישיבה דווקא כאשר נוצרה האפשרות לדור שלישי”! כי דורנו, הדור השלישי, דורו של הרבי, הוא הדור שעליו הוטלה המטרה העיקרית שהטיל מייסד “תומכי־תמימים” על “חיילי בית־דוד”: להביא לגילוי המשיח.
זה הצבא המופלא שהקים הרבי. צבא השלוחים. שלוחי המלך. הצבא של “חיילי בית־דוד”, שבאמצעותו חולל הרבי את המהפך הרוחני שלא היה לו אח ורע בדברי ימי ישראל. הצבא המופלא שדרכו פעל הרבי “לכוף כל ישראל” – בדרכי נועם ודרכי שלום – “ללכת בדרכה ולחזק בדקה”. הצבא שנבחר למשימת כל המשימות: הכנת כל העולם לקבלת פני משיח־צדקנו. הצבא של “חיילי בית־דוד”, המורכב מתלמידי “תומכי־תמימים” בהווה, שבלימודם תפילתם והנהגתם נבחרו להיות אלו שישמשו דוגמא חיה של יהודים המוכנים לקבלת פני משיח, ואתם־עמם הצבא הגדול של בוגרי “תומכי־תמימים” של הדור השביעי, צבא השלוחים. “חיילי בית־דוד”, החיים עם המלך והמצביא עשרים־וארבע שעות ביממה.
“חיילי בית־דוד” שהרבי הוא דם ליבם ותמצית נשמתם. שרק בכוחו ובעידודו מוצאים בעצמם את הכוחות ואת תעצומות הנפש לקיים את ה”לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך”, כדי לסלול את הדרך להתגלות המשיח.
“חיילי בית־דוד”, צבא השלוחים שברגע הנורא והקשה מכל של העלם והסתר, נשבעו את שבועת האמונים ששום כוח שבעולם לא יוכל לה. מהם נשאב כולנו את הדוגמא והמופת. מהם נלמד כי לא עת לדיבורים ופלפולים והסברים וויכוחים. עת לעשות! להשלים במארש גדול של ניצחון את משימת־כל־המשימות, עד שבמהרה יבוא ויגל ליבנו במלכות בית־דוד משיחך, כי בשם קודשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד!