להיסטוריה המלאה ראו: היסטוריית העיירה ליובאוויטש
העיירה ליובאוויטש נבנתה בסביבות שנת תר”פ וראשון מתיישביה היה חסיד צדיק-נסתר בשם ר’ מאיר. למרות שאדמו”ר האמצעי היה האדמו”ר הראשון שהתיישב בקביעות בליובאוויטש, הרי שכבר אדמו”ר הזקן למד שם אצל רב העיירה, הרב יששכר בער, שהיה מתלמידי המגיד ממעזריטש. באותה תקופה התגוררו בליובאוויטש כחמישים משפחות.
בשנת תקע”ד, תקופה קצרה לאחר הסתלקות אדמו”ר הזקן, קבע אדמו”ר האמצעי את מושבו בליובאוויטש. הוא קנה שם בית-עץ ובחצרו בנו בית כנסת עבורו ועבור החסידים שהתגוררו שם, כמאה במספרם. מהר מאוד הפכה ליובאוויטש למוקד עליה לרגל, עד שאדמו”ר האמצעי נאלץ להגביל את כמות המגיעים, בתקנות מיוחדות. בסוף ימיו לא שהה אדמו”ר האמצעי בליובאוויטש. הוא הסתלק בעיר ניעז’ין, בחוזרו מהשתטחות על ציון אביו בהאדיטש, ושם נקבר.
יחד עם אדמו”ר האמצעי, התיישב גם אדמו”ר הצמח צדק בליובאוויטש. קרוב לארבעים שנה נהג את נשיאותו בליובאוויטש. בימיו אירעו הרבה שריפות בליובאוויטש, כשהגדולה שבהם הייתה בשנת תרט”ז בה נשרפו ביתו של הרבי, חצרו וחלק גדול של ספריו וכתביו. אחרי השריפה בנו את הכל בצורה מרווחת יותר. אדמו”ר הצמח צדק נפטר בליובאוויטש ושם מנוחתו כבוד.
אדמו”ר המהר”ש היה האדמו”ר היחידי ששהה כל חייו בליובאוויטש (תרכ”ו (1866) – תרמ”ג). שנתיים לאחר קבלת הנשיאות שלו, פרצה שוב שריפה נוספת בליובאוויטש וכל הבית והחצר נשרפו ובנו הכל מחדש. בית הכנסת החדש שנבנה, היה גדול וגבוה יותר מקודמיו וכן חדר-שני כמנהג חב”ד. בית כנסת זה הוקדש לתפילות הימים הנוראים, ההתוועדויות והאירועים הגדולים. במקום התקיימה גם חתונת מנחם מענדל וחיה מושקה הורנשטיין (תרנ”ב – 1892), חגיגת הבר מצווה (תרנ”ג – 1893) וחתונתו (תרנ”ז – 1897) של אדמו”ר הריי”צ. באותה תקופה גם נבנו בתים עבור בניו, הרז”א, אדמו”ר הרש”ב ועבור בתו דבורה לאה גינזבורג.
תפנית חשובה בתולדות ליובאוויטש הייתה יסוד ישיבת תומכי תמימים על ידי אדמו”ר הרש”ב, בשנת תרנ”ז (1897). הלימודים היו בבית הכנסת הגדול ששופץ במיוחד עבור התמימים. הישיבה התקיימה עד לשנת תרע”ח (1918), אז נאלצו לברוח בעקבות רדיפות הדת ברוסיה.
לאחר עזיבת התמימים את ליובאוויטש, שימש המקום לצורכי העירייה; תיאטרון, בית משפט, ועד הנהגה, בית פקידות ובית ספר. בחודש ניסן תרפ”א (1921), כשלוש שנים לאחר שהתמימים עזבו, פרצה אש במקום וכל הבתים נשרפו. הרכוש שבמרתפים נגנב והושחת על ידי מקומיים וגם האוהל הוחרב. בשנת תשכ”ו שופצו מחדש הקברים ובשנת תשמ”ט אף נבנו מחדש האוהלים.
להיסטוריה המלאה ראו: היסטוריית העיירה ליובאוויטש