לפני למעלה משלושים שנה, כשהחליט הרב יוחנן גוראריה, לשרטט מפה מדוייקת של ליובאוויטש על־פי עדויותיהם של זקני החסידים – לא העלה בדעתו כי אי־פעם יהיה לה שימוש מעשי • כשהתחיל להיפתח הצוהר מעבר למסך הברזל ‘הוזעק’ הרב גוראריה למצוא את אוהלי רבותינו־נשיאנו • סיפורה של מפה
יצחק כהן, שבועון כפר חב”ד
כמעט בכל הזדמנות, בכנסים משפחתיים ובהתוועדויות, בשיחת חולין הצריכה לימוד חסידי ובעצם בכל הזדמנות, הרבו זקני החסידים לספר בערגה על “ליובאוויטש”. העיירה ליובאוויטש, ה’מקורית’. זקני החסידים ידעו לספר היכן בדיוק אירע סיפורם, “בהחצר” של הרבי הרש”ב נ”ע, או בחדר לשמירת הקמח לאפיית מצה, או שמא בצד השני של המתחם היכן שהתגורר החסיד ר’ חונא מרוזוב; היכן היה באר המים, ומי התגורר בסמיכות לבית רבי, ובכלל – כל השבילים המוליכים לבית רבי היו נהירין להם.
העיירה ליובאוויטש הייתה כאמור, שגורה בפי גדולי החסידים שידעו לתארה – היכן עמד כל בית, בתי הכנסת ובית המרחץ ועוד. כל כך הרבו לתאר את העיירה הציורית הזו, עד שעלה בדעתו של הגה”ח הרב יוחנן גוראריה שליט”א מרא־דאתרא של חולון וחבר בי”ד רבני חב”ד, לשרטט במדויק את עיירת ליובאוויטש, אחת לאחת, על בתיה ותושביה, כך שתיאורי וסיפורי זקני החסידים ילבשו צורה, יובנו כהלכה. בשל הקושי באותם ימים – ה’תשל”ו והלאה עת אשר נשלח הרב גוראריה בשליחות הרבי לארץ־הקודש בקבוצה הראשונה – להגיע לעיירה ליובאוויטש פיזית, נפגש הרב גוראריה עם כמה מזקני החסידים “בוגרי ליובאוויטש”, ושמע מהם כיצד נראתה ליובאוויטש בעיניהם.
“שוחחתי עם חסידים רבים שלמדו בליובאוויטש”, נזכר הרב גוראריה, “כמו הרב זלמן־שמעון דווארקין מי שהיה המרא־דאתרא של שכונת קראון־הייטס, הרב נחום גורלניק מכפר־ חב”ד, המוהל החסידי הרב יעקב־יוסף רסקין, החסיד הרב רפאל נחמן הכהן כהן, ר’ הנדל ליברמן (אחיו של ר’ מענדל פוטרפס), ור’ בערל ריקמן ועוד רבים וטובים.
“שמעתי מהם סיפורים על ליובאוויטש, על מתחם בית רבי וסביבו, ובכלל על העיירה ליובאוויטש, וכך יכולתי לצייר, פחות או יותר, היכן בדיוק היה כל בית, באיזה מקום בדיוק עמד בית־כנסת, בית מרחץ, ואפילו את באר המים”. הרב גוראריה, שהצליח בכישרון רב לצייר את העיירה ליובאוויטש כמעט בשלמותה עשה זאת מתוך תקווה שניתן יהיה באמצעות מפה זו להבין יותר ולהתחבר לסיפורם של זקני אנ”ש שלמדו בליובאוויטש, ולקבל הצצה נדירה כיצד התנהלה העיירה החסידית.
אלא שבשנת תשמ”ח בעקבות פתיחת כרך צר של מסך הברזל, נוצרה הזדמנות נדירה לשפץ את אוהלי רבותינו נשיאינו שחלקם נהרסו בהפצצות מהאוויר בעת מלחמת העולם השנייה. את עבודת הקודש הזו נטלו על עצמם, בעידודו ובברכתו של הרבי, הרב דוד נחשון וידידו ר’ אבי טאוב, שנכנסו לרוסיה במסווה של בעלי עסקים העוסקים בסחר של יהלומים. בטרם יצאו הללו למבצע המיוחד, היו צריכים לדעת את מיקומם המדוייק של האוהלים הק’ שכן הריסתם טשטשה את מיקומם.
מליאת בית־הדין של וועד רבני חב”ד התכנסה כדי לדון בנושא וכמעט בטבעיות נבחר הרב גוראריה לנסוע לליובאוויטש כדי לאתר את אוהלי הרבי הצמח צדק והרבי המהר”ש נ”ע.
הבקשה מהרוסים
הרב גוראריה כותב על כך לרבי ומקבל את ברכתו למסע המיוחד (וה’מלחיץ’…). וכך סיפר השבוע הרב גוראריה: “נסעתי כמובן בדרכוני האמריקאי, ותחנתי הראשונה הייתה מוסקבה, שם נפגשתי עם תלמידי הישיבה דיברתי איתם בלימודם, ועניתי להם על שאלותיהם ביהדות. במוסקבה טיפלתי גם בכמה בעיות קשות של ‘שלום בית’, וב”ה שראיתי ברכה בעמלי”.
כנהוג באותם ימים, ביקש הרב גוראריה מהשלטונות לנסוע ל”קברי סביו” וקיבל רשות להגיע עד לעיר סמולנסק. משם עליו היה לנסוע לליובאוויטש עוד כברת דרך ארוכה, מעבר לרשות שקיבל. לנסיעה הזו הצטרף אליו ר’ שמשון פרוחורובסקי, שהיה דובר רוסית.
“הגענו לסמולנסק והתמקמנו בבית־מלון בעיר. כעבור מנוחה קצרה ירדנו למטה וחפשנו מונית או אדם בעל רכב שיסכים לקחת אותנו לליובאוויטש”. לאחר שנמצא כזה התברר לרב גוראריה שהנהג עצמו מהק.ג.ב… “אנחנו נוסעים ללא רשות מעבר לרשות שקיבלנו, ומקווים שלא להיתפס, והנהג עצמו הוא מהק.ג.ב.”…
כאשר עברו דרך העיירה רודניא הם נתקלו במחסום משטרתי, ועד מהרה הובלו לבניין המשטרה שם המתין להם “ראש המשטרה”, שתיחקר אותם ושאל לשם מה הגיעו לרוסיה ומדוע לא עמדו בתנאים שהציבו להם השלטונות. ברוסיה, כמו ברוסיה, מוציאים בלנק מסמכים ומקלידים במכונת כתיבה את מה שהשיב ‘החשוד’. הרב גוראריה מבחין כי הכותרת של הבלנק היא לחשודים כשיכורים ואלימים. “אבל איני חשוד בכך”, התלונן הרב גוראריה, וראש המשטרה הסביר לו שזה הבלנק היחיד שיש לו…
בדרך לא דרך הגיע הרב גוראריה לליובאוויטש, ומיד החל במלאכה הגדולה והחשובה. “היות וידעתי היכן היה כל דבר סביב האוהלים, הצלחתי להגיע לדיוק מרבי על מיקומם של אוהלי הצמח־ צדק והרבי המהר”ש, ובכך נסללה הדרך להגעתם של הרב נחשון ור’ אבי טאוב להקמת ציוניהם של רבותינו נשיאנו”.
הרב יוחנן גוראריה בעיירה ליובאוויטש בימים ההם