יוסף יצחק קמינצקי, שבועון כפר חב”ד
מקומה הטבעי של חסידות חב”ד הוא במקום המרכזי ביותר בעולם, כדי להיות נגישים לכל יהודי העולם וכדי להפיץ בקלות יותר את תורת חסידות חב”ד. אם כן, מדוע במאה ועשרים השנים הראשונות היה מרכזה של חב”ד בעיירות קטנות ונידחות כמו ליאדי וליובאוויטש?
פעמים רבות יצא לי, בשנים האחרונות, לבקר בעיירה ליובאוויטש, בירתה של ממלכת חב”ד במשך יותר ממאה שנים. בכל פעם כשאני מגיע לליובאוויטש אני עומד המום מעליבות המקום, מקוטנו ומהקושי העצום להגיע אליו. חסידות חב”ד עניינה הוא הפצת תורת החסידות חוצה, והמטרה היא לקרב כמה שיותר יהודים למעיין החסידות של רבותינו נשיאינו. המקום המתאים ביותר, לכאורה, אמור להיות במקום מרכזי שהנגישות אליו היא קלה ונוחה. ובכל זאת בחרו נשיאי חב”ד למרכז החסידות, עיירה נידחת, מרוחקת מכל מרכז יהודי. עיירה שהייתה בלתי נגישה לפני מאתיים שנה, ונותרה בלתי נגישה עד עצם היום הזה!
בזמנים הטובים היה עומד פיישע-בעל-עגלה ודוחס את החסידים לעגלתו המקרטעת ומביא אותם מתחנת הרכבת של רודניא לליובאוויטש. לפני כן היו החסידים עושים את דרכם לליובאוויטש בהליכה רגלית. אמנם, פעמים אין ספור ביארו רבותינו נשיאינו את הקשר בין חסידות חב”ד לעיירה ליובאוויטש, ומדוע בחרו בה כמרכז חסידות חב”ד במשך יותר ממאה שנים, וכמו שכותב כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: “לא בכדי נועדה ליובאוויטש לתפוס מקום כה נכבד, תחילה בחיי הצדיקים הנסתרים ומאוחר יותר בחיי אדמו”רי חב”ד.
ליובאוויטש בגלל מעמדה הגיאוגרפי המיוחד, הייתה מקום מתאים לאנשים בעלי שאר-רוח להתנזרות מהעולם החיצון והתמסרות מוחלטת לתורה ולעבודת ה’… ליובאוויטש הייתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת התבודדות…”. וכאן הבן שואל: האם חסידות חב”ד היא חסידות מתבודדת ומתנזרת מהעולם החיצון? ושאלה מטרידה נוספת: למה להקשות על עשרות אלפי החסידים להגיע לרבי ולשהות במחיצתו?
אלא מוכרחים להגיד שבנוסף לקדושה שיש באדמת ליובאוויטש, הייתה כוונה נוספת לרבותינו נשיאינו כאשר בחרו במקום מבודד ומרוחק למרכז החסידות. וכפי שסיפר הרבי באחת משיחותיו: “…כאשר התחילו לבנות ברוסיא כבישים ומסילות ברזל – צוה ניקאליי שמסילת הברזל תעבור דרך ליובאוויטש. וכאשר הצמח-צדק שמע זאת, אמר: בד’ אמות שלי הנני בעל-הבית (כי הצ”צ לא רצה שליובאוויטש תהפוך ל”כרך”, כיון ש”ישיבת כרכים קשה”).
וכאשר שאל יהודי אחד את הצ”צ אם לקבל את ההצעה שמציעים לו לבנות את מסילת הברזל, השיב הצ”צ, שיקבל את ההצעה על כל חלקי מסילת הברזל משני הצדדים, מלבד על קטע מסילת הברזל שצריך לעבור בסמיכות לליובאוויטש. ואכן עשה כהוראת הצ”צ, והרויח בזה ממון רב. ואילו חלק מסילת הברזל שהי’ צריך לעבור בסמיכות לליובאוויטש – לקח אינו-יהודי, וכאשר התחיל לבנות, שקע היסוד שעליו היו צריכים לבנות את הדרך, וכאשר תיקנוהו, התקלקל משהו אחר, והקבלן (“פּאַדראַטשיק”) הפסיד הון רב. ומאז עד לזמנו של כ”ק אדנ”ע, לא היתה בליובאוויטש מסילת ברזל, והיו צריכים לנסוע בעגלה רתומה לסוסים. וכל זה – בגלל דברי הצ”צ: בד’ אמות שלי – הנני בעל-הבית!
הרי ברור הדבר שהבחירה בליובאוויטש, בנוסף לקדושת המקום, הייתה בכוונת מכוון, בגלל קוטנו של המקום ובגלל הנגישות הקשה אליו. וכך אנו רואים גם אצל רבנו הזקן: אחרי המאסר השני בשנת תקס”ב, בקשו השלטונות להשאיר את רבנו הזקן בפטרבורג, שיישאר תחת השגחה. עד שהגיע אחד מנסיכי בית המלוכה ופעל שיאפשרו לרבי לעזוב את העיר. אותו נסיך נתן לרבנו הזקן אפשרות לבחור, כמקום מגורים, בין העיר דוברובנה לעיירה ליאדי. אדמו”ר הזקן בחר בעיירה ליאדי! העיר דוברובנה הייתה מרכז יהודי עם יהודים רבים שהתגוררו בה. לעומתה העיירה ליאדי היא מקום קטן ועלוב, תקוע בשום מקום (עד היום הזה). וליאדי הקטנה והמבודדת הפכה לבירת חב”ד במשך אחד עשרה שנים!
וכאן הבן שואל: אם הישיבה במקום קטן ומבודד היא מטרה בפני עצמה – אם כן מדוע אחרי שאדמו”ר הרש”ב נאלץ לעזוב את ליובאוויטש, בתחילת מלחמת העולם הראשונה, הוא לא בחר לו כפר קטן ומבודד באזור מרוחק ברוסיה? מדוע הוא התיישב בשנת תרע”ו בעיר רוסטוב, עיר גדולה וחשובה ברוסיה?
גם אדמו”ר הריי”צ, כשנאלץ לעזוב את רוסטוב, הוא לא בחר איזה יישוב מבודד ומרוחק, אלא התיישב בעיר לנינגרד העיר השניה בגודלה ברוסיה? ואחרי לנינגרד הוא עבר לריגה, בירתה של לטביה, ומשם לוורשה בירת פולין, ומשם לניו-יורק הכרך הגדול והמשפיע ביותר בעולם. למה אדמו”ר הריי”צ, ואחריו הרב נשיא דורנו לא בחרו להתיישב באיזה כפר נידח ליד מדבר נבדה שבארה”ב ומשם להפיץ את מעיינות החסידות לכל רחבי תבל?
אלא מאי, מקומה הטבעי של חסידות חב”ד הוא במקום המרכזי ביותר בעולם, כדי להיות נגישים לכל יהודי העולם וכדי להפיץ בקלות יותר את תורת חסידות חב”ד. וא”כ מדוע במאה ועשרים השנים הראשונות היה מרכזה של חב”ד בעיירות קטנות ונידחות כמו ליאדי וליובאוויטש? השאלה הזאת ניקרה במוחי זמן רב, עד שהאיר את עיניי אחד מ’חכמי חב”ד’. וזהו ההסבר, בדרך אפשר, שהוא נתן:
במאה השנים הראשונות של חסידות חב”ד, הלוחמים העיקריים נגד החסידות, בנוסף למתנגדים, היו ‘המשכילים’. ניתן לומר שייסודה של “תנועת ההשכלה” היה כדי להלחם נגד תנועת החסידות ובעיקר נגד חסידות חב”ד. לשם כך הם היו שולחים מרגלי חרש מחופשים ליהודים חרדים, החל משמעון הכופר אצל רבנו הזקן, דרך סמולנסקין אצל אדמו”ר הצ”צ ו’אחד העם’ אצל אדמו”ר הרש”ב.
‘המשכילים’, רצו לעקור ולשרש את היהדות מעם ישראל. אחת מדרכי פעולתם הייתה הקמת בתי ספר ‘מתוקנים’ לילדי ישראל. בבתי ספר אלו היו מרעילים את נפשותיהם הזכות של ילדי ישראל. פעילותם של המשכילים הייתה מתבצעת בעיקר בערים הגדולות. בעיירות הקטנות, שכולם מכירים את כולם, היה להם קשה לבצע את זממם להקים בית ספר מתוקן. היהודים המקומיים היו “מריחים” שמשהו כאן מסריח, והיו מסלקים את המשכילים. לעומת זאת בערים הגדולות היה להם מרחב גדול יותר ואפשרויות רבות יותר להקים את בתי הספר שלהם. פעולותיהם של המשכילים נמשכו עד למלחמת העולם הראשונה.
לכן בדורות הראשונים, חסידות חב”ד גוננה על עצמה מפני המזיקים הרבים שניסו לחדור לתוכה, ולכן בחרו להתיישב בעיירות קטנות ומבודדות. אולם אחרי המהפכה הקומוניסטית, חלפה לה הסכנה ‘המשכילית’, ובמקומה קמה סכנה חדשה לקיומו של העם היהודי, והיא הסכנה ‘הייבסקית-קומוניסטית’. שיטת פעולתם של הייבסקים הייתה הפוכה משיטתם של המשכילים. את עיקר פעילות ההרס שלהם הם הפנו לעיירות היהודיות הקטנות. היו נכנסים לעיירה, סוגרים את ה’חדר’ המקומי, את בית הכנסת הבודד שהיה במקום וכן את כל שירותי הדת של העיירה. הפעולה הייתה קלה ונוחה.
לעומת זאת בערים הגדולות, הם התקשו לסגור את כל בתי הכנסת ואת יתר שירותי הדת. בעיר גדולה ישנה אפשרות לפתוח ישיבות מחתרתיות, להקים מקוואות במרתפיי הבתים, וכך ביתר הדברים הקשורים ליהדות. לכן מאז שהחלה המהפכה הבולשביקית עברו רבותינו נשיאינו לערים גדולות ומרכזיות. כי כאמור, בעצם חסידות חב”ד אמורה להיות במקומות גדולים ומרכזיים בעולם. (וזהו גם הטעם שאדמו”ר הריי”צ ייסד את כפר חב”ד במקום בו הוא נמצא במרכז הארץ, והוא לא קיבל בזמנו את ההצעה להקים את כפר חב”ד במירון או מקומות מרוחקים דומים. כי כפר חב”דהוא “עיר הבירה של חב”ד בארה”ק).
כל הנ”ל נכתב בדרך האפשר והרוצה לחלוק יבוא ויחלוק…
כותב השורות (עומד, מתחת לעמודים) באחד מביקוריו בעיירה ליובאוויטש