ר’ יחיאל אופנר הוא אברך חסידי המתגורר בכפר. תחביבו הראשי הוא ציור – ולא סתם ציורים: בגלריה הנפלאה שבביתו לא תמצאו הרים, נהרות ועצים, אלא תמונות חסידיות. אשתקד, השלים אופנר חלום: הוא צייר את העיירה ליובאוויטש – בירת חסידות חב”ד
יחיאל אופנר, אתר חב”ד און ליין, WWW.YOFFNER.COM
ר’ יחיאל אופנר הוא אברך חסידי המתגורר בכפר. תחביבו הראשי הוא ציור – ולא סתם ציורים: בגלריה הנפלאה שבביתו לא תמצאו הרים, נהרות ועצים, אלא תמונות חסידיות.
אשתקד, השלים אופנר חלום: “במשך שנים תכננתי לצייר את העירה ליובאוויטש כפי שקראתי בספר הזכרונות של הרבי הריי”צ נ”ע. גדלתי על הסיפורים הללו, וחלמתי להקים אותם לתחיה. ואיך אדע כיצד נראתה העירייה? נעזרתי בציוריו של ר’ הענדל ליברמן, ובצילום של ליובאוויטש כפי שהיא נראית היום, ופשוט בניתי את העירייה על גבי הקנבס: בית אחר בית, כל באר, כל עץ וכל רחוב”.
יחיאל אופנר מזמין את הגולשים לסיור מודרך בעירה ליובאוויטש, בערך כפי שנראתה בימי הרבי הרש”ב נ”ע. רוב ההסברים לקוחים מספר הזכרונות של אדמו”ר הריי”צ. נתחיל?
העיירה ליובאוויטש במכחולו של יחיאל אופנר
את ליובאוויטש בנה יהודי בשם מאיר, שהיה אוהב את הבריות. על שמו נקראה העירה “ליוב” שפירושה אהבה, ו”וויטש” – ברוסית פרושו “של” (כמו סיומות של שמות משפחה רבים). ליובאוויטש היא עירייה קטנה למדי. כעשרה רחובות, פחות ממאה בתים, וכל כולה מבודדת ממקום ישוב בשכנה בין יערות עבותים המקיפים אותה משלשת צדדיה. לכן בדיוק – מסביר האדמו”ר הריי”צ – נבחרה כמקום של עבודת ה’ והתנתקות מהבלי העולם הזה.
ניכנס לעירייה לא מכוון היערות, אלא דוקא מצדה הרביעי: הגשר המתוח על נהר הברזניה. בזהירות רבה נחצה את הגשר, ונותיר מעבר מספיק גם לעגלה הנוסעת אל השוק. אנחנו נמצאים ברחוב זארעציע, בו ממקמים שני אתרים חשובים: מצד שמאל שוכנת כבוד טחנת הקמח האזורית. מי הנהר נשפכו מן הגובה על הגלגל הגדול שסובב את אבני הריחים הכבדות, וכך נטחנה התבואה. אל טחנת הקמח היה הרבי מגיע לתשליך, מקף בבחורים גבוהים – כדי שלא יוכלו לצלם אותו. מצד ימין נמצא את הבאר הראשונה. מי ששכח להצטיד בשתיה, כאן המקום!
האתר אליו אנחנו הכי רוצים להגיע, הוא כמובן קומפלקס הבנינים של חצר הרבי, עם הרחבה הגדולה שביניהם. אבל רגע, זה לא יתכן! אתם לגמרי צודקים. לפני שמתקרבים בכלל לבית הרבי, מכרחים לבקר במקווה! לכן נפנה מן הגשר ימינה במעבר בין חצרות הבתים – רואים את הבאר השניה? מעבר לשביל, היכן שזוג החסידים משוחח, נמצא את המקוה.
איך מגיעים לחצר הרבי? חוזרים לסמטה הראשית, וממשיכים ישר, עד שמגיעים! ברוכים הבאים לממלכת ליובאוויטש.
בחצר הרבי נמצא סביב את בית המדרש, את בניני הישיבה ומגורי האדמו”רים לדורותיהם. על קצות אצבעותינו נכנס אל הזאל (אולם למודים) הגדול(1) , כאן לומדים הבחורים המבגרים. אולי נזכה לשמע את האדמו”ר הרש”ב בעת אמירת דא”ח (דברי אלקים חיים – מאמר חסידות)? בזאל הקטן (2) לומדים הבחורים הצעירים יותר, ונוכל להציץ גם לתוך חדר האכל (6). מה, זה מה שהגישו פעם לאכל בישיבות? כן! והבחורים למדו עם לא פחות חשק!
בחצר הרבי נוכל להביט אל בית אדמו”ר מהר”ש (3), בו התגוררה הרבנית רבקה נ”ע, בית אדמו”ר הרש”ב (8) ובית אדמו”ר הריי”צ (9).
עמוסי רשמים, נכון? נתן קפיצה קטנה לפאסט (16), הלא הוא בית הדאר בסוף-סוף הקאלטע גאס (הרחוב הקר). מי יודע איזה ספור מסתתר מאחורי השם המענין הזה? היה ידוע שבית דאר שאינו שולח מכסה מסימת של דברי-דאר יורד בדרגה. והנה הגיע סוף השנה, ולבית הדאר של ליובאוויטש חסרו 19 מכתבים כדי להשלים את המכסה הדרושה, ולא – היה יורד בדרגה! מה עשה בן הרבי (הלא הוא הרי”צ)? הלך לסניף הדואר, ושלח 19 מכתבים לאנשי העירה: לאחד כתב “בקר טוב!” לשני “מה שלומך?”… העקר שתתמלא המכסה, והפקיד הרוסי יהיה מרצה.
שלחתם את הגלויות הביתה? אז נמשיך אל רחוב החלוקא, בית הכנסת החלוקא (14) הוא אחד מחמשה שהיו בעירה. יום ראשון היום, והשוק הומה מכל איכרי הסביבה.
העיירה ליובאוויטש עם מיספור המסמן מקומות ידועים