שבועון כפר חב”ד
מאה ושתים שנים מחודש לחודש
“ביציאתנו ביום א’ ט”ז מרחשון תרע”ו מליובאוויטש… בשבתנו ברכבת אמר כ”ק אאמו”ר הרה”ק (הרבי הרש”ב נ”ע): מאה ושתים שנים היתה משפחתנו בליובאוויטש, מאה ושתים שנים מחודש לחודש, כ”ק אאזמו”ר אדמו”ר האמצעי התיישב בליובאוויטש במרחשון תקע”ד, ובמרחשון תרע”ו אנחנו עוזבים את ליובאוויטש… ליובאוויטש במאה ושתים השנים עשתה יסוד מוסד עם כ”ב אותיות.”
(ליקוטי דיבורים ח”א עמ’ 29)
אריכות ימים לליובאוויטש
“ביום ראשון ט”ז במרחשוון תרע”ו נסע כ”ק אדמו”ר נ”ע עם משפחתו מליובאוויטש. בישבו בקרון הרכבת אמר לי (לרבי הריי”צ): יש לנו בקבלה שלשון הברכה ‘אריכות ימים ושנים’ של רבינו הזקן, הכוונה הוא מאה שנה. בח”י אלול תרע”ה מלאו ק”ב שנים מאז שהגענו לליובאוויטש. הברכה של רבינו הזקן על מאה שנה בליובאוויטש הוא על המקום, אבל חסידות חב”ד בזמן, הוא בלי גבול עד ביאת משיח.”
(ספר השיחות קיץ ת”ש עמ’ 96)
הבוץ של חאלאלויקע
“…עוד מעלה גדולה ונפלאה בשניאור’קע (אחד מנכדי הצמח צדק) – היה ר’ מענדל נוהג להדגיש בשם סבו הצמח־צדק, שכאשר חסידים יושבים ומתוועדים ועמוק עמוק בתוך הלילה כלה ה’משקה’ מן השולחן, הרי שניאור’קע הוא זה שרץ ומתבוסס בבוץ של ‘חאלאלויקע’ (אחד הרחובות בליובאוויטש שהיה תמיד מלא בוץ) ומשיג משקה בשביל ההתוועדות…”
(ר’ מענדל עמ’ 154)
ליובאוויטש מגדלת יראים ושלמים
“במשך המאה ושתיים שנה ספגה (דורך געווייקט) העיר ליובאוויטש תורה ועבודה, שארץ ליובאוויטש מגדלת יראים ושלמים, הגם כי לא כולם בחד דרגא, מכל מקום הנה כולם יראים ושלמים. הרי בכלל יש ארץ מגדלת חכמים, שוטים, ערומים, מה שכ”ק אדמו”ר האמצעי מבאר במאמרי חסידות שלו את כללות הענין של אקלימים, ומבאר החילוק בשפת המדינה והעליה שיש לשפת המדינה אם מדברים בשפת המדינה עניני תורה – הנה ליובאוויטש היא ארץ מגדלת יראים ושלמים.”
(ספר השיחות תש”ג עמ’ 136)
בבוץ נשמע הוי’ אחד
“היה זמן שהיתה אוזן שומעת, היום ישיבת כרכים קשה, זהו גלות בתוך גלות, הגם שיושבים בבית, סוגרים את החלונות ואת התריסים, כי האויר הוא אויר אחר, אויר זהו ‘אור יו”ד’, כאן אויר אחר וזהו גלות בתוך גלות. בעיירה קטנה האוויר אחר. המאה שנים שדרכו בבוץ בלובאוויטש פעלו שבהבוץ ישמע ההוי’ אחד. אך לא צריכים להתפעל, צריכים להיות כמו חייל, החייל עובד עבודתו במסירת נפש.”
(ספר השיחות תש”י עמ’ 190)