י. בלומנטל, הנעשה ונשמע
כ”ק אדמו”ר רבי מנחם מענדל שניאורסאן, בעל ‘הצמח צדק’ מליובאוויטש זיע”א, נסתלק בי”ג ניסן תרכ”ו. בימיו לבשה תורת חסידות ליובאוויטש צורה קבועה ומסודרת. הישיבה הגדולה בליובאוויטש שנוסדה בתקופתו הצמיחה רבנים, דיינים ותלמידי חכמים והם אלו שהפיחו רוח חיים בשלב מאוחר יותר בקרב הקהילות היהודיות ברוסיה ואוקראינה.
אגרות רבות ושאלות מגדולי ישראל הורצו לפתחו של האדמו”ר הצמח צדק והרבי זיע”א הכריע בשאלות כבדות משקל של עגונות, גיטין ובהשקפה להעמיד את הדת על תילה ברוסיה ומחוצה לה. ספר השו”ת צמח צדק מלא וגדוש בבקיאות וחריפות. ולומדים רבים מתענגים על תשובותיו.
הרבי זיע”א לחם בכל כוחו במשכילים וברוחות חדשות אשר לא יכירום בכרם ישראל. הוא נועד באסיפות רבות ביחד עם גדולי ישראל בכדי להסיר את נגע ההשכלה אשר הכריזה מלחמה בתורת ישראל. וב”ה זכה להסיר מפגעים אלו מכרם ישראל.
חורף ת”ר. מעטה לבן מכסה את העיירה ליובאוויטש שברוסיה. רבים מתכנסים בבתים, מנסים להתחמם ולהשיב את נפשם בכוס חמין ולהאיר את הבית מהעלטה הנמצאת בחוץ. תושבי ליובאוויטש החלו לאחרונה לרכוש נרות אצל ר’ ליפמן פלדמן אשר בא לגור לאחרונה בעיירה החסידית. יליד זאמוט, כבן חמישים. הוא וזוגתו יראי אלוקים אשר באים לבית המדרש ערב ובוקר להתפלל ולבקש מה’ על עמו ועל נחלתו.
ר’ ליפמן פלדמן היה אומן בעשיית נרות חלב, ובנו בכורו של הרבי ‘הצמח צדק’ הקדוש רבי ברוך שלום היה שותף עימו בעסק זה. נרותיו קנו להם שם בכל האזור ור’ ליפמן פלדמן קנה לו שם טוב בכך שנידב באופן קבוע נרות לשלושת בתי הכנסת שבעיירה ואף נתן נרות בחצרו של הצמח צדק. אשתו בתיה מרים אף היא עסקה בחסד והייתה מחלקת בכל ערב שבת נרות לנשים עניות.
אומנם ר’ ליפמן שכר פועלים והיה מרבה לבקר בבית הכנסת ובבית המדרש. על אף שלא היה ידען בתורה ולא היה בקי באותיות הקטנות, בכל אופן הקפיד להתאבק באבק רגליהם של תלמידי חכמים וחסידים ולשתות בצמא את דבריהם. חרף היותו מפשוטי העם, תמיד רחשו לו מקום של כבוד בשל הנהגותיו ביראת שמים ובמידות טובות שבין אדם לחברו.
בימי טבת-שבט היה מתקיים יריד גדול בליובאוויטש וסוחרים רבים ממקומות מרוחקים כמוסקבה, וילנה, קראקא וורשה, נהגו לפקוד את העיר לרגל היריד ולהיכנס אל הרבי לקבלת ברכה, עצה והדרכה בעבודת ה’. ר’ ליפמן נאלץ לעזוב את העיר לתקופה קצרה והפקיד את עסקיו בידי אחד מידידיו והוא שב לעיירה בראשית חודש אדר א’. ר’ ליפמן המשיך לעסוק בעבודת התפילה וגמ”ח שהיה נתון בהם טרם צאתו את העיירה בכי-טוב.
השמחה המיוחדת של חודש בו מרבין בשמחה ניכרה היטב בליובאוויטש. אולם לפתע נראה בעיירה החסידית ר’ שלמה משה בנו של ר’ יעקב זלמן מוכר הספרים מוילנה, מחשובי חסידי האדמו”ר הצמח צדק. על פניו ניכר היה כי דבר חמור מטריד אותו. תחילה סבר כי לא יטריד את הרבי בעניין זה. וכשמצא בליובאוויטש את הרב ברוך מרדכי מבובורויסק, ורבי יצחק אייזיק מהומיל, שני גדולי הרבנים מחשובי החסידים, אשר מלבד גדולתם התורנית היו מעורבים בסוד העשייה והלחימה כנגד המשכילים. ר’ שלמה משה סיפר לרבנים כי מרגל חרש שנכנס לחברת המשכילים דיווח כי הלשינו על הרבי ואף הצליחו להשיג העתק מכתב ההלשנה. לאחר שגילה להם מדבר ההלשנה כנגד הרבי הלכו להתכנס עם הציבור.
ההתכנסות נערכה ברוב עם ונטלו בה חלק חשובי החסידים. ר’ אייזיק ור’ ברוך מרדכי חזרו על שני מאמרי חסידות ששמעו מפי קודשו וכן על דברות קודש שיצאו ממלאך ה’ על חיי החסידים והנהגות דרכי החסידות שקבלו מחסידים בדור הקודם. בתוך הדברים דיברו הרבנים על תנועת ההשכלה והמשכילים הארורים המצרים את צעדי בני ישראל בכל מושבותיהם, ואילו הרבי ממשיך לעסוק בעבודת התפילה ובלימוד תורה ואינו עסוק בעבודת הכלל כפי שעשו גדולי וצדיקי ישראל בדור הקודם.
במהלך ההתוועדות ניגנו החסידים מספר ניגונים והאורחים הרבים ניגנו בדביקות עילאית מניגוני הגעגועים הפותחים היכלות לפני יושב במרומים. אולם ר’ שלמה משה שם לב כי אחד האורחים דמות מוכרת לו לוקח פיסת ניר ורושם מפעם לפעם נקודות שנאמרו במהלך ההתוועדות. מי הוא, מהיכן הוא?! התקשה ר’ שלמה משה להיזכר.
כאשר ניגנו, ניגן האורח בדבקות. כאשר מחאו כפיים – אף הוא מחא כפיים, אך מי היא הדמות המסתורית? ר’ שלמה משה נתן עינו באורח ובמהלך ההתוועדות שם לב כי האורח ור’ ליפמאן קורצים עין זה לזה. במהלך ההתוועדות נזכר ר’ שלמה משה כי האורח הבלתי מוכר הלא הוא בנימין המומר. רעד אחזתו, ‘בנימין המומר בבית הרבי’!!! אז הבין ר’ שלמה משה כי דבר משותף בין בנימין המומר לבין ר’ ליפמאן וכי המשכילים שתלו אף בבית הרבי מרגלי חרש. ומלבד הסכנה הגדולה כי בבית הרבי מצוי נחש ארסי בדמותו של בנימין המומר, המטיל אימה בקרב כל אנשי וילנה יהודים וגויים כאחד, כל מרידה במלכות שנמסרה לידי בנימין המומר, הייתה מטופלת במלוא חומרת הדין. על פיו הוצאו עשרות אנשים להורג והציבור ראה בו סכנה מאחר והיה צמא-דם.
מיד בסיום ההתוועדות הלך ר’ שלמה משה לרבנים ברוך מרדכי ויצחק אייזיק וסיפר את שראו עיניו ואת הסכנה הגדולה שבבית הרבי עם איש כזה. החליט ר’ שלמה משה לעקוב אחר שתי דמויות אלו עד שהגיעו לביתו של המארח ר’ ליפמאן. ר’ שלמה משה עשה אוזנו כאפרכסת בכדי לשמוע את תוכן שיחת השניים. הוא שמע את הדו-שיח המעניין שהתנהל בין בנימין המומר למארחו ליפמאן.
“…צדקת, הרבי עסוק בתורה ובחסידות. ואין לו כלל פנאי לעסוק בעבודת הכלל”…. אמר בנימין המומר לליפמאן. והמשיך בדבריו: “.. אמת הדבר כי הרבי הוא דמות מפתח בעולם היהודי… לחינם שלחו אותי אליך. יומיים אני מנסה להשיג חומר חדש שיגרום להרשעתו של הרבי, אולם לא הצלחתי כנראה”, אמר בנימין המומר וחתם את דבריו.
את כל תוכן השיחה העביר מיד ר’ שלמה משה לרבנים שהיו אצל הרבי בכדי לטכס עצה כיצד לנהוג באורחים הבלתי רצויים כאן. עוד הם מדברים ולביתו של הגבאי ר’ חיים דובער נכנס ר’ אברהם קצנלבויגן ובפיו עדות על מה שראה אמש בתחנת המשטרה. שם ראה כי נכנס אחד מהאורחים אך אינו יודע מי הוא ומפקד תחנת המשטרה קיבלו בכבוד גדול ר’ אברהם הבין כי בין השניים התנהלה שיחה אודות הרבי וחסידיו.
חוששני כי האורח הבלתי מוכר אינו אלא מרגל חרש של השלטון. דבריו ודברי הרבנים הועברו לידיעת הרבי צמח צדק. הרבי הורה לעדכן את בנו הרב רבי ברוך שלום שזכה לברכת סבו האדמו”ר בעל התניא והשו”ע, ובעצה אחת הוחלט לא לשנות מהיחס לו זכה ליפמאן. לאחר שבוע ימים נעלם ליפמאן מהעיירה ליובאוויטש באופן מסתורי ולא נודע עד היום מה אירע איתו.
(מתוך: “הנעשה והנשמע”, אייר – סיון תשס”ח; יו”ל ע”י מרכז רבני אירופה.)