מלחמת העולם הראשונה שיבשה סדרי עולם. מאות אלפי יהודים גורשו או נמלטו מבתיהם והפכו לפליטים חסרי כל. הם סבלו רבות מחוסר תנאי מחיה בגשמיות וברוחניות, מה שגרם להתדרדרות רבים מהם • אדמו”ר הרש”ב נחלץ לסייע להם והקים “ועד דתי” למען רבבות הפליטים הפזורים ברחבי רוסיה. הוא אף מינה את הרב יעקב לנדא לשליחו המיוחד למען הפליטים • גם בעיר מגורי הוריו של הרבי יקטרינוסלב התארחו פליטים רבים, והרבי בילדותו מתעניין בנעשה בבית הוריו • רעייתו לעתיד, הרבנית חיה מושקא, אף היא נחלצת חושים לסייע לתלמידי ישיבת נובהרדוק • חב”ד מסייעת לפליטי מלחמת העולם הראשונה – פרק שני בסדרה במלאת 100 שנה לפרוץ המלחמה.
שניאור זלמן ברגר, בית משיח
מאות אלפי יהודים הפכו לפליטים בשנות מלחמת העולם הראשונה. יהודים רבים הוגלו, גורשו או נמלטו מאזורי הקרבות ומשטחים שנכבשו. לב יהודי רגיש הוא, ובכל מקום אליהם הגיעו, התקבלו הפליטים בזרועות פתוחות על ידי יהודים מקומיים. עם זאת, היו לא מעט מקומות שבהם לא ניתן היה לארח בצורה סבירה את זרם הפליטים שהלך וגבר ככל שהמלחמה הלכה והתקדמה. יהודים רבים התגלגלו והגיעו למקומות שונים ומשונים, כשהם חסרי כל, משוועים לעזרה בגשמיות וברוחניות.
שוועת הפליטים הגיעה גם לאוזניו של כ”ק אדמו”ר הרש”ב, והוא נחלץ חושים לסייע להם. הוא פתח בארגון פעילות ענפה וחסרת תקדים למען הפליטים שהגיעו ממדינות אירופה כמו גם לפליטים שגרו ברוסיה וגורשו מבתיהם.
באותה תקופה חלו חוקי “תחום המושב”. חוקים אלו תחמו את מקומות מגורי היהודים באימפריה הרוסית שתחת שלטון הצאר בחמישה עשר אזורים מוגדרים שהוקצו להם בלבד. גם במקומות אלה, נאסר עליהם לגור בכפרים או בעיירות הסמוכות לגבול.
כשהתקרבה החזית הבוערת לתוככי רוסיה אל מקומות מגורי היהודים, הודיעו השלטונות כי בכל מקום שהחזית מתקרבת ומתגוררים שם יהודים, עליהם לעזוב את מקום מגוריהם תוך עשרים וארבע שעות, אנשים נשים וטף.
הגזירה הנוראה אכן בוצעה במילואה, והיהודים גורשו עם מעט מטלטליהם בעוד הם נאלצים להותיר מאחוריהם את בתיהם ורכושם שעליהם עמלו כל חייהם.
גירושים אלו בוצעו בעיקר במשך קיץ תרע”ה ובשנת תרע”ו. למגורשים הוקצו חמשה פלכים ברוסיה הפנימית: וורוניז’, טמבוב, פנזה, קרים ויקטרינוסלב. אמנם לאחר זמן הגזירה הנוראה התבטלה, אך בינתיים ליהודים הפליטים לא היה לאן לשוב לאחר שהחיילים הגרמנים כבשו את מקומות מגוריהם. יהודים רבים התגלגלו והגיעו לעיירות שבהן עד עתה חל עליהן איסור מגורים ליהודים, ומשום כך לא מצאו בהם בתי כנסת, מקוואות, תשמישי קדושה ועוד.
אדמו”ר הרש”ב שהבין את מצוקת הפליטים היהודים, קרא לאסיפת רבנים ועסקנים בפטרוגרד הבירה (שמה של העיר פטרבורג בשנות מלחמת העולם הראשונה). לקראת האסיפה, שלח לפטרוגרד את בנו אדמו”ר הריי”צ כדי לעסוק בהכנות לקראת האסיפה החשובה. במהלך ההכנות כתב אדמו”ר הרש”ב לבנו, שאם יתאפשר לו, יפעל על הגביר החסידי ר’ שמואל מיכל טריינין שיקרא לאסיפה גם מספר גבירים, להם יסביר אדמו”ר הריי”צ על חשיבות גיוס מימון להוצאות למען הפליטים.
באסיפה עצמה כונן אדמו”ר הרש”ב “ועד דתי” למען הפליטים בראשות הגביר ר’ שמואל מיכל טריינין. הנה תיאור מטרת הקמת הוועד: “קורא לאסיפת רבנים ועסקנים ומארגן ועד אשר ישתדל ביסוד חדרים ותלמודי תורה, וכן בתי טבילה בכל המקומות אשר הגלו לשם הפליטים מליטא, פולין וכו’. ואשר ימציא להם תפילין, ציצית סידורים וכיוצא בזה” (מתוך המבוא לקונטרס “חנוך לנער”).
הרב יעקב לנדא, שליח לענייני פליטים | אדמו”ר הרש”ב סייע לפליטים | הרב חיים עוזר גרודז’ינסקי פעל רבות למען הפליטים
שליח מיוחד לרווחתם הרוחנית והגשמית של הפליטים
עוד בטרם התכנסה האסיפה הנזכרת, מיהר אדמו”ר הרש”ב למנות שליח מיוחד שיבקר את הפליטים במקומות שבהם התרכזו כדי לסייע להם בדרכים שונות. השליח היה הרב יעקב לנדא, מחשובי תלמידי התמימים בליובאוויטש ולימים רבה של בני ברק.
היה זה ביום ג’ באדר שני תרע”ו, כאשר הרב יעקב לנדא נקרא אל אדמו”ר הרש”ב ומונה לשליחות המיוחדת שאמורה הייתה להימשך על פני חודש ימים, ומטרתה המרכזית לייסד ‘חדרים’ לילדי הפליטים על חשבון אדמו”ר הרש”ב. קודם להקמת מוסדות אלו, היה עליו לבקר במקומות שבהם מתגוררים הפליטים ולברר את מצבם הגשמי והרוחני, זאת כשלב מקדים לפעילות מקיפה למען הפליטים.
שליחות הרב לנדא היתה חשאית ביותר כפי שהוא עצמו סיפר לימים: “נסעתי חרש רק לבדוק את המצב, ואסור היה לי לגלות לשום איש מטרת נסיעתי”.
השליחות החלה לפני פורים תרע”ו ולאחר נסיעות למקומות מרוחקים, שב לרוסטוב לקראת שבת הגדול. בימים הבאים מסר לאדמו”ר הרש”ב דו”ח מפורט על ממצאי שליחותו.
בעקבות הנסיעה הראשונה, באו שליחויות מעין אלו. במהלך קיץ תרע”ו וכל שנת תרע”ז נסע הרב לנדא לעיירות שבהן שהו הפליטים. הוא היה מביא עמו ארגזים גדולים מלאים בתשמישי קדושה אותם חילק בין הפליטים, ובמקביל דאג לבניית מקוואות.
כדי להבין את היקף הפעילות שיזם והפעיל אדמו”ר הרש”ב, די להציץ בדו”ח ארוך ומפורט, שמסר הרב לנדא לאדמו”ר, ובו מפרט כמה יהודים ישנם בכל מקום, ומבהיר את הצרכים הגשמיים והרוחניים הנדרשים להם לצד פעולות שכבר נעשו במקום.
הדו”ח המתפרס על קרוב לעשרים עמודים, מתחיל מאיזור וורוניז’, שם התקבצו פליטים רבים “מדלת העם”, יהודים שגם כך לא היו מבוססים כלכלית וכנראה גם רוחנית, וכאשר הפכו לפליטים מצבם הלך והידרדר עוד יותר. הירידה הייתה גם בפן הרוחני. היו מהם שאמרו לרב לנדא, כי עד אשר ישובו למקומות מגוריהם, הם אינם יכולים לתת דעתם לכך שהעניינים הרוחניים יהיו כראוי. ובכלל, לדעת הפליטים, תנאי המקום לא מתאימים שיהודי ישמור מצוות כפי שנהג בביתו כמקדמת דנא. הרב לנדא מוסיף ומתאר כי בפועל אין להם לא רב ולא מנהיג ולא תנאים המתאימים לקהילה יהודית. ומה התוצאה? על כך כותב הרב לנדא: “כל איש לדרכו פונה ומרגיש עצמו כבודד במקום, אשר לפי החלטתו יאלצהו… לנטות חס ושלום מדרך ה’. אשר רגשי הבדידות קרובים מאוד להטות אדם מדרכו”.
לא מעט מהפליטים שהגיעו לעיירות מחוז וורוניז’, החלו לחלל שבת בפרהסיה כדי שיוכלו לפרנס את עצמם. הוא גם ציין כי ברוב העיירות במחוז אין מקוואות טהרה. הרב לנדא מספר על הפעולות שכבר עשה בנידון. בעיירה וואלויקי נרכש בית על חשבון אדמו”ר הרש”ב שם עתיד להיבנות מקווה. גם בעיירה זעמליאנסק מתעתדים לבנות מקווה, ואילו בעיירה ניזשניעדיעוויצק נוצרה אפשרות לבנות מקווה, אלא שיש דיבורים על כך שהפליטים יעזבו את המקום ומשום כך התעכבה בניית המקווה. מלאכת בניית המקוואות לא היתה קלה כלל ועיקר. היו מהפליטים שביקשו שיבנו בעבורם מקווה; היו שהסכימו לכך רק לאחר שיחת שכנוע עמם, והיו גם כאלה שהעדרו של מקווה לא הפריע להם.
על מצב חינוך הילדים, מסופר בדו”ח, נפתחו אמנם בתי ספר יהודיים בעבור ילדי הפליטים, אך אינם ברוח ישראל סבא.
הרב לנדא בדו”ח שלו הולך ומספר על מצב הפליטים בכל פלך ופלך ובכל עיירה ועיירה. מפני קוצר היריעה נביא כאן תיאור לדוגמה, של הקמת ‘חדר’ ביוזמת הרב לנדא:
“באלאשוב. כתשע מאות נודדים. מקווה היתה שם רק עשויה אצל אינו–יהודי וכעת אינו רוצה למלאותה וצריכים לעשות מקווה ומבקשים עזר על זה. בדבר החינוך – הנה מתחילה היה שם תלמוד תורה ואחר כך.. עשוה שקאלא [בית ספר] … לא למדו כל לימודי קודש. בהיותי שמה עוררתי הרבה לייסד תלמוד תורה או חדר על דרך “הישן” [דהיינו ברוח ישראל סבא]. ותודה לקל אשר הוציאו הדבר לידי פועל והושיבו מלמד נודד [פליט] ללמוד על דרך הישן. אולם גם השקאלא בקיומה עודנה”.
העבודה נמשכה באינטנסיביות, כאשר הרב לנדא הגיע שוב ושוב לעיירות אלו כדי לפעול ולהשפיע על אלו שהיו רחוקים מחיים של תורה ומצוות, כמו גם בין החרדים לדבר ה’ שהיו זקוקים לסיוע בתשמישי קדושה ונושאים אחרים.
במהלך נדודיו זכה לקבל הוראות רבות מאדמו”ר הרש”ב, שכתב לו הוראות מפורטות כיצד לשפר את מצב הפליטים. במקביל, שיגר אדמו”ר הרש”ב מכתבים והוראות אל הגביר ר’ שמואל מיכל טריינין שעמד בראש הועד הדתי שהוקם למען רווחתם הרוחנית והגשמית של הפליטים.
באחת מרשימותיו של אדמו”ר הרש”ב (אגרות קודש אדמו”ר הרש”ב ח”ה אגרת א’סו) מופיעה רשימה של עיירות שבהן פועל הרב לנדא לבניית מקוואות; מהן אשר כבר נבנו ומהן בתהליכי בניה כמו גם כאלה הנמצאות עדיין בשלב תכנון ועתידות להיבנות. לצד מצב המקווה נרשם סך הסיוע מהוועד הדתי:
700 לטראשזאק – המקוה נעשית [בהליך בניה] ועלה להם איזה אלפים.
300 לביעלאפלי’ להרב דשם. המקוה לא נעשית [עוד לא התחילה הבניה] ומבקש עוד 1500.
200 לזעמילאנסק על שכירת המקום וקניית מעטריאל [חומרי בנייה] וכותבים שהתחילו לקרב אל המלאכה.
1900 ללאלויקא על קניית החצר עם בית.
150 לוואלויקא על מאראיאל [כנראה צ”ל מאטריאל = חומרי בנייה]
[…]
2000 לוולאדימיר – וכותב הרש”ג שחסר להם לתשלום המקוה.
1500 לפאדאלסק – קנה חצר לתקן [לבנות] שם מקוה.
1000 לבייעלאוו, המקוה נעשית [בבניה].
200 לקאלייענא, נעשית מקוה.
1000 לבאגאראדסק – עוד לא נעשה […]
200 למורים [כנראה הוקם במקום “חדר”] פלך ניזשני [ניז’ני].
300 ללוקיאנאוו
150 על תיקון המקוה דפאטשציניק וקלעם […]
הרב לנדא לא הרבה לספר על פועלו הרב, אך התוצאות הנזכרות מלמדות על פעילות אינטנסיבית למען הפליטים ברחבי רוסיה.
הרבי מספר על
הפליטים בבית הוריו
כאמור, הרבי הרש”ב דאג לצרכיהם הגשמיים והרוחניים של הפליטים, ובין השאר הדפיס סידורי תפילה בעבורם. היה זה מוצר מבוקש בקרב הפליטים שנמלטו או גורשו מחוסרי כל כשבגדיהם לעורם בלבד. אדמו”ר הרש”ב אף ייסד את הוצאת הספרים “עזרא” והוציא סידורים בהוצאה חדשה – סידור תהילת ה’ נוסח האר”י עבור חסידי חב”ד, וסידור נוסח אשכנז למען הפליטים הרבים יוצאי ליטא שהתפללו בנוסח זה.
מלבד העזרה הכללית שהעניק הרש”ב באמצעות “הועד הדתי”, הרי שבערים רבות סייעו חסידי חב”ד לפליטים בדרכים שונות. אחת העדויות הראשונות של הרבי משנות ילדותו, הייתה קשורה לסיוע שסייעו הוריו – רבי לוי יצחק שניאורסאהן והרבנית חנה – לפליטים שהגיעו לביתם ביקטרינוסלב.
הקהילה החב”דית ביקטרינוסלב בראשות הרב לוי יצחק ורעייתו הרבנית חנה נחלצו לעזרת הפליטים, הן בעזרה חומרית והן בעזרה רוחנית. כמה מגדולי הרבנים הפליטים התארחו בבית משפחת שניאורסאהן, בהם הרב מנחם מענדל קמינר גיסו של האדמו”ר האמרי אמת מגור, ועוד. באותם ימים הגיע לעיר גם הרב חיים–עוזר גרודז’נסקי שפעל יחד עם רבי לוי יצחק למען הפליטים.
על העזרה לפליטים והאורח החשוב מבית גור, סיפר הרבי מה”מ בהזדמנויות שונות:
“בין הזכרונות מתקופת מלחמת העולם הראשונה: גזרה המלכות על היהודים שישבו סמוך לגבולות המדינות שעמהן היתה רוסיה במצב של מלחמה (פולין וליטא) שיעזבו את מקומות מגוריהם ויעברו לגור בעומק שטחה של רוסיה, רחוק מן הגבול, באומרם שאי אפשר לסמוך על היהודים.
“אותם יהודים שהוכרחו לגלות ממקום מגוריה, חיפשו כמובן מקום שבו קיים ריכוז גדול של יהודים, וכך אירע שבין המקומות שאליהם הגיעו פליטים (גולים) היתה גם עיר מגורנו. כאשר הגיע לעיר מחנה גדול של פליטים – גדול בכמות וגדול באיכות: מלמדים, שוחטים, רבנים, וראשי ישיבות – היה צורך לדאוג לסידורם באופן המתאים, ומובן, שהיתה זו עבודה גדולה ומשא כבד לפי ערך מספרם של בני העיר, כאשר לפתע הוטל עליהם לדאוג לסידור מספר גדול של פליטים.
“תיכף ומיד הוקמו ‘וועדים’ כדי לארגן את העזרה בכל המצטרך להם ומהעומדים בראש אותם ‘וועדים’ היתה אמי מורתי ע”ה.
“זכורני אפוא, באיזו מידה היתה התעסקותה בהושטת עזר וסיוע לפליטים – מתוך מרץ הכי גדול, הן במשך שעות היום והן במשך שעות הלילה, ממש על צד הפלא מעולם לא ראיתיה במצב כזה.
“ועד כדי כך היה הדבר בולט – שלמרות היותי עסוק בעניני ה’חדר’ ללא כל התעניינות בענינים אחרים, היה זה מאורע יוצא מן הכלל שלקח את תשומת לבי ונשאר חקוק בזכרוני למשך כל ימי החיים” (התוועדויות תשמ”ה ח”א ע’ 138).
זרם גדול של אורחים הגיע ליקטרינוסלב, וכאמור אחד מהם היה מחצר האדמו”ר מגור, והוא זכה לכבוד מיוחד, מה שתפס את תשומת ליבו של הרבי:
“בתחילת מלחמת העולם הראשונה (בין גרמניה לרוסיה) כשהיו גזירות של הצאר הרוסי… העלילו על היהודים שהם משתפים פעולה עם הגרמנים ומשום כך נגזרה גזירת גירוש על היהודים מוורשה, יהודים רבים הגיעו אז מוורשה ליקטרינוסלב, שם היתה אז משפחתנו ואחד מהם שבא לגור באותו בניין שבו גרה משפחתי.
“באותו זמן הייתי צעיר לימים [בתחילת המלחמה הרבי היה בן 12], וכבני גילי הייתי עסוק אז בעיסוקים רגילים בין הצעירים – לימוד ב’חדר’ ומשחקים – והעבודה האמורה לא עניינה אותי במיוחד.
“אך כשהגיע יום שבת קודש הופתעתי לראות, שאבי מורי ז”ל מכבד מאוד את אותו יהודי והושיבו בראש השולחן. למרות שהיו שם חסידים זקנים רבים, וכיבדו במיוחד, ודיבר עמו במילי דאורייתא, ועוד ענינים והוא דיבר עם אידיש בניב שונה, שלא הבנתי […] והאמת שבאותו זמן לא עניין אותי מה דיברו ביניהם.
“אך בגלל שאבא כיבדו מאוד, והושיבו בראש השולחן, רציתי לדעת מי זה, ומכיון שחששתי מלשאול את אבא [כנראה בגלל נוכחות האורח] הלכתי לשאול את אמא, מי היהודי הזה שאבא כיבד. ואמא אמרה לי, שזהו גיסו של האדמו”ר מגור [הכוונה גיסו של האדמו”ר בעל השפת אמת, שנפטר מספר שנים קודם, ודודו של האדמו”ר שכיהן באותה תקופה בעל האמרי אמת], ושמו ר’ מנחם מענדל קאמינער, והוא הגיע מפולין והתיישב פה, ולשבת הוא הגיע אלינו הביתה.
“הסיפור הזה שמור בזכרוני בין עוד כמה וכמה דברים, מבלי לדעת מה ההוראה מכך”. והרבי המשיך שכעת הסיפור קשור עם התמנותו של האדמו”ר מגור [ה”לב שמחה”].
[שיחות קודש תשל”ז ח”א ע’ 525].
מקורניץ לליובאוויטש
היה זה בחורף תרע”ו. מלחמת העולם הראשונה בעיצומה. הרב יעקב לנדא לא שהה בעיר מגוריו קורניץ שעה שהאזור כולו נכבש על ידי הגרמנים. הוא נותר אפוא מנותק מהוריו ומעיר מגוריו. כעבור תקופה הצליחו הכוחות הרוסים להסיג את הצבא הגרמני והם שבו לשלוט בקורניץ. הרב לנדא שב אפוא לבית אמו, כפי שהוא מספר בזיכרונותיו:
“מצאתי כי מפאת ימי החירום נתבטלו ה’חדרים’ והנערים נעזבו לנפשם. אספתי נערים מספר וקבעתי עיתם שיעורים בגמרא ובמקרא. מהם יצאו אחר כך לישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש העלם זלמן בן ר’ יצחק מיכאל והעלם ברל בן בינא הירשל’ס – ושניהם ברוך השם הצליחו בלימודם”.
מי הם אותם שני בחורים – זלמן בן ר’ יצחק מיכאל וברל בן בינה הירשל’ס?
מסתבר כי הראשון הוא הרה”ח ר’ שניאור זלמן אלפרוביץ–אלפרט המכונה “ר’ זלמן קורניצער”. ר’ זלמן נולד בשנת תרס”ד ובגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש. הוא נודע כלמדן גדול. בשנים הבאות כיהן כר”מ וחבר הנהלת ‘תומכי תמימים’ בנעוול, במשך תקופה קצרה ניהל עם הרב אברהם (מאיור) דרייזין את רשת ישיבות ‘תומכי תמימים’ המחתרתיות בברית המועצות.
בימי מלחמת העולם השניה, נפטר מרעב בתקופת המצור על לנינגרד.
השני, הוא הרה”ח ר’ דוב בער גרפינקל הי”ד המכונה “בערל קורניצער” שכיהן במשך כמה שנים כמנהלה הרוחני ובוחן כללי בישיבת ‘תומכי תמימים’ באוטווצק. בימי השואה שימש כמשגיח ב’תומכי תמימים’ בגטו ראדום. נתפס על ידי המרצחים הגרמנים ימ”ש ונספה באושוויץ. הי”ד.
הרבנית מסייעת לפליטים
בימי מלחמת העולם הראשונה נדדה ישיבת נובהרדוק ממקום למקום, ולבסוף הגיעו חלק מתלמידיה אל העיר רוסטוב, שם התגורר אדמו”ר הרש”ב. תלמידים אלו סבלו מחרפת רעב, והרבי הריי”צ שיגר להם בחשאי נרות ומזון. לשליחות החשאית נבחרה בתו הרבנית חיה מושקא, על אף ששליחות זו הייתה כרוכה בסכנה של ממש. במשך תקופה ארוכה העבירה הרבנית נרות ומזון לתלמידי ישיבת נובהרדוק.
מקורות: שיחות קודש, תורת מנחם, אגרות קודש, חנוך לנער, תולדות לוי יצחק ח”ב, תולדות חב”ד ברוסיה הצארית, קורניץ, בית משיח.