ליקט: הרב אלתר אליהו הכהן פרידמן, שבועון כפר חב”ד
טיף אין אלול…
כשאדמו”ר האמצעי היה ילד, שמע פעם שר’ אברהם הרופא אומר לר’ בער המלמד: אנו כבר בתוך־תוכו של אלול, ועדיין לא העמדתי את העלוקות. )היו מניחים את העלוקות על גוף החולה, והן היו מקיזות את דמו ומשקיטות את רתיחת הדם. את העלוקות ניתן היה להשיג רק בקיץ, ואילו בחורף, בקור, הן היו מסתתרות, ולכן היה צריך להכינן מבעוד מועד בקיץ.(
באותו יום, כשחזר הילד לביתו, נתקל בחבורת חסידים שישבו ושוחחו, ובין לבין נשמע גם פרץ של צחוק. העיר הילד: אנו כבר בתוך־תוכו של אלול, ואתם עדיין לא העמדתם את העלוקות, לכן אתם צוחקים… בראש־השנה של אותה שנה היתה ריצפת בית־המדרש רטובה מדמעות בגין דברי הילד.
(ספר־השיחות תרצ”ו עמ’ 5)
הזמן האחרון
אמר הרבי מהר”ש: כמה זמנים קבועים הם לחשבון־הנפש. ביום – בעת קריאת־שמע על המיטה. בשבוע – בעת קריאת־שמע שעל המיטה ביום חמישי. בחודש – בערב ראש־חודש. בשנה – בחודש אלול. מי שאיחר את כל הזמנים האמורים – נשאר לו הזמן האחרון, ימי הסליחות. אמנם עיקר עבודת ימי הסליחות הוא תשובה, אך מי שאיחר בחשבון־הנפש שלו, אפשר לו למלא זאת בימים אלה.
(איגרות־קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ג עמ’ תפב)
הכנה כללית ופרטית
מלבד חודש אלול, שהוא הכנה כללית לימים הנוראים, יש גם הכנה פרטית לימים אלו. ההכנה לראש־השנה – ימי הסליחות. ההכנה ליום כיפור – בין כסה לעשור.
(איגרות־קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ד עמ’ קלב)
שבת סליחות בליובאוויטש
ליל שבת של ערב סליחות בדרך־כלל יש פחות מן הרגיל. לא היתה לך מנוחה, הולכים למקווה עוד לפני שהאיר היום, וכשמגיעים לשם כבר יש שם קהל ניכר. כולם ממהרים: ניכר ששבת סליחות היום. חולף ברעיון הצעקה הרועשת לך ה’ הצדקה, ועוד יותר – ההרגש של ולנו בושת־הפנים. טובלים בלב נשבר, תוך כדי ביקור עצמי: האם היתה זאת טבילת־תשובה אמיתית, או שמא זוהי טובל ושרץ בידו… כשעוברים את בתי־הכנסת השונים, שומעים קהל אומרים תהילים. זהו אמנם אותם יהודים, אבל אמירת התהילים של שבת זו שונה מאמירת התהילים בשאר שבתות השנה. כל אחד עסוק עם עצמו…
(ליקוטי־דיבורים ח”א עמ’ 232)
מה זה סליחות
החסיד ר’ שמואל מונקעס הלך פעם לליאזנא, לאדמו”ר הזקן, ונזדמן לו להתארח במלון בפרשת־דרכים, בימי הסליחות. בלילה עמדו בעל המלון ואשתו לומר סליחות בציבור בכפר הסמוך, ועוררו גם את ר’ שמואל ללכת אתם. שאל אותם ר’ שמואל, מה זה סליחות. אמרה בעלת המלון: ראה, איש בא בשנים, פניו כפני תלמיד־חכם, ואינו יודע מהו סליחות: סליחות זהו מה שהולכים לבית־הכנסת ומבקשים מהשם יתברך אשר השדות יוציאו דשאים טובים, שיהיה מראה לבהמות ויתנו הרבה חלב וחמאה, והאדמה תיתן את יבולה שישבע לחם ופרי הגן. השיב ר’ שמואל: פע! חרפה היא ובושה, אשר אנשים זקנים יקומו באמצע הלילה ויבקשו אוכל…
(איגרות־קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ה עמ’ תלז)
ולנו בושת־הפנים?!
בזמנו של הרה”ק מברדיטשוב אירע פעם שהיה קיץ יבש ביותר. דבר שגרם סבל רב לאיכרים היהודים. כשהגיע היום הראשון של אמירת סליחות, ניגש הרה”ק רבי לוי יצחק אל העמוד, ולאחרי אמירת ‘אשרי’ והקדיש שלאחריו אמר: ריבונו־של־עולם! מה אתה סובר, שלך ה’ הצדקה ולנו בושת־הפנים? אתה עלית לרקיע השביעי, ולנו השארת את ההעלם והסתר – יצר־רע כל־כך פיקח, שרק אתה בעצמך מסוגל היית לברוא אותו; עולם גשמי כל־כך יפה ומלא תאוות, שרק אתה בעצמך מסוגל היית לברוא אותו; ואתה עוד רוצה שאדם כה קטן יתגבר על כל אלה…? ריבונו־של־עולם! משכני אחריך נרוצה. אנו נונים לך זמן עד ראש־השנה, ואז תעניק שנה טובה לכלל ישראל…
(איגרות־קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ו עמ’ תכ)