הילד אברהם סענדער שניאורסון נולד לאביו, אדמו”ר המהר”ש ולאמו הרבנית רבקה. לפני הסתלקותו אמר רבי אברהם: “אדמו”ר הזקן אמר לי שאבוא אליו” וביקש שילבישוהו בבגדי שבת. הוא התפלל תפלת מנחה בשמחה ולאחר התפילה אמר “שמע ישראל” ויצאה נשמתו באמירת “ה’ אחד” והוא בן שמונה שנים בלבד. מנוחתו כבוד בתוך אוהל אביו אדמו”ר המהר”ש וסבו אדמו”ר הצמח צדק.
אדמו”ר הצמח צדק אמר עליו כי נשמתו היא נשמת אדמו”ר הזקן. אדמו”ר הריי”צ סיפר בשם אביו אדמו”ר הרש”ב כי רבי אברהם היה בעל חושים מופלאים, בעל מוחין ומדות. כשהיה בן ארבע למד איתו סבו אדמו”ר הצמח צדק משניות, והילד, שעדיין לא למד גמרא, היה מסביר לסבו את כל מה שהגמרא מדייקת מהמשנה.
